"אל שדי לא ברא את העולם כדי שלנו תהיינה אפשרויות לסיפוק החמדנות, הקנאה והאמביציה שלנו. לא שרדנו כדי שנוכל לכלות את שנותינו בהבלים וולגריים. מותם של מיליונים על קידוש השם תובע שנקדיש את עצמנו להגשמת חלום הגאולה של אלוהים. ישראל לא קיבלו את התורה מרצונם החופשי. כאשר התייצבו ישראל בתחתית הר סיני, אלוהים הגביה את ההר, אחזו מעל ראשיהם ואמר להם: 'אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם' ( שבת פח ע"א ).

הר ההיסטוריה ניצב שוב מעל ראשינו. האם נחדש את הברית עם אלוהים ?"

א. י. השל , "משמעותה של שעה זו", ב"התפילה - תשוקת האדם לאלוהים" - הוצאת משכל - הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 228.  הערת העורך שם: "חלקה העיקרי של מסה זו נישא במקור במרץ 1938, בכנס של מנהיגי הקוויקרים בפרנקפורט דה־מיין שבגרמניה. המסה הורחבה ופורסמה בשנת 1943, ונדפסה במהדורה הנ"ך עם התאמות מעטות."