ההלכה היא תשובה  לשאלה מה מבקש ממני אלוהים. משגוֹועת השאלה בלב, התשובה נעשית חסרת משמעות. אולם השאלה שייכת לממלכת האגדה; היא ספונטנית, אישית. פרץ של תובנה, כיסופים ואמונה. היא אינה נתון; היא חייבת להתחולל. משימתה של הוראה דתית היא לפעול כמיילדת, ליילד את השאלה. מורי דת רבים אשמים בהתעלמות מתפקידה החיוני של השאלה ובעידוד עקרות רוחנית. אך הנשמה איננה רוגעת לעולם. כל אדם הרה שאלות, הנמצאות במצב עוברי, טרום־מושגי. רובנו איננו יודעים כיצד לנסח את חיפושנו אחר משמעות, את עניינו בממשות המוחלטת. בלי הדרכה עניינו בממשות המוחלטת אינו מלובן עד תום, ונמצאנו מבטאים דברי בוסר טיוטתיים, לידה בלא עת של הרוח.

א. י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר לוי, עמ' 267 ( פרק 33 קוטביות, תת־פרק "הלכה בלי אגדה" )