לביבות של מכבים, ושל מרטין לות'ר קינג ג'יוניור ושל השל

"לאדם השחור ישנן תרעומות כבושות ותסכולים סמויים ועליו לשחררם. על כן תנו לו לצעוד; תנו לו להתקבץ סביב בניין העירייה כדי להתפלל, תנו לו לצאת לנסיעות החירות - ונסו להבין מדוע עליו לעשות כן. אם רגשותיו הכבושים לא ישוחררו בדרכים לא אלימות הם יחפשו ביטוי באמצעות אלימות; אין זה איום זוהי עובדה היסטורית. על כן לא אמרתי לאנשים: התפטרו מהתמרמרותכם. ניסיתי לומר, במקום זאת שההתמרמרות הנורמלית והבריאה הזאת יכולה להינתב לפתח יצירתי של פעולה ישירה לא אלימה. וכעת  גישת זאת מכונה קיצונית.

בתחילה, התאכזבתי מכך, שסיווגו אותי כקיצוני. ככל ששקלתי בדבר, בהמשך, לאט לאט  שאבתי מידה של שביעות רצון מהכינוי הזה. האם ישו לא היה קיצוני לאהבה ?....האם הנביא עמוס לא היה קיצוני לצדק ?...ואברהם לינקולן...ות'ומס ג'פרסון.... אם כן, השאלה איננה האם נהיה או לא נהיה קיצוניים, אלא איזה סוג של קיצוניים נהיה. האם נהיה קיצוניים לשנאה או לאהבה ? האם נהיה קיצוניים לשמירה על מצב של אי צדק  או למען הרחבת הצדק ?"

מרטין לות'ר קינג גוניור, "מכתב מהכלא בבירמינגטון" (1963)  ב "מדוע אין אנו יכולים לחכות" (אנג'), הוצאת סיגנט, עמ' 88, התרגום שלי - ג'ף

This is the agony of history: bigotry, the failure to respect each other's commitment, each other's faith. We must insist upon loyalty to the unique and holy treasures of our own tradition and at the same time acknowledge that in this aeon religious diversity may be the providence of God.

A.J.Heschel, The Ecumenical Movement, in The Insecurity Of Freedom, FSG, p. 181

"למדו היטב"

 (ישעיה א, יז)

- "למדו להיטיב"

(רש"י)

- לא מצאנו בשום מקום בתורה,

שמצווה אדם להיות למדן ובקי

בכל חדרי התורה.

שכן תכלית התורה אינה להיות למדן,

אלא להיות אדם טוב, 

לעשות הטוב ולהטיב עם הזולת.

רבי מנחם מנדל מקוצק, "כוכב השחר"  בעריכת שמחה רז, הוצאת יריד הספרים , עמ' 52

The dreadful confusion, the fact that there is nothing in this world that is not a mixture of good and evil, of holy and unholy, of silver and dross, is, according to  Jewish mysticism,  the central problem of history and the ultimate issue of redemption. The confusion goes back to the very process of creation.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 371

"תן לי חתיכת כינרת" (מתוך סן פרנסיסקו) - לזכרו של אריק אינשטיין ז"ל

ירא שמים אינו כבד הרגשה, להפך, יודע הוא את הכאב ואת הצער שבחייו ובחיי כל היקום, אבל כוח בו להבליג על צערו ולמשול בעלבונו. אין הוא מפריז במשקלם של מעשים בודדים ואינו רובץ תחת משאה של תאוות הכבוד. כי מה ערך למאורע פרטי ואישי בפני התכלית והכלל ? אין קורת רוח ראויה לשמש קנה מידה בהערכת החיים והבריאה. אף ההבחנה בין טוב לרע אינה הולמת את המציאות: נעלמת מאיתנו משמעותה המוחלטת של המציאות. ומה יתרון לאדם בכל מצתו ומריבתו ? לא בטרוניה ולא בקטרוג, כי אם באהבה כובשים את סוד החיים.

א.י. השל, "יראת שמים",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, בעמ' 313

Because of this attitude of reverence, the pious man is at peace with life, in spite of its conflicts. He patiently acquiesces in life's vicissitudes, because he glimpses spiritually their potential meaning. Every experience opens the door into a temple of new light, although the vestuble may be dark and dismal. The pious man accepts life's ordeals and its meed of anguish, because he recognizes these as belonging to the totality of life. This does not mean complacency or fatalistic resignation. He is not insensitive, he is keenly sensitive to pain and suffering, to adversity and evil in his own life and in that of others, but he has the inner strength to rise above grief, and with his understanding of what those sorrows really are, grief seems to him a sort of arrogance. We never know the ultimate meaning of things, and so a sharp distinction between what we deem good or bad in experience is unfair. It is a greater thing to love than to grieve, and with love's awareness of the far-reachingness of all that affects our lives, the pious man will never overestimate the seeming weight of momentary happenings.

A.J.Heschel, An Analysis of Piety, in Moral Grandeur &Spiritual Audacity, FSG, p. 312 - 313

כך מתחילה דתו של אברהם אבינו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. (בראשית יב, א). הדת מתחילה בהינתקות, בהסתלקות. והצעד הבא הוא מעשים של הליכה נגד הזרם. נגד זרם האלילות.

א.י השל,  The values of Jewish education "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 274.

 Words are repositories of the spirit.

A.J. Heschel, Idols In The Temples, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p. 62.

החליפות והתמורות בצורת האלילים שחלו במשך הדורות אינן אלא למראית עין. האלילים חיים וקיימים, פושטים צורה ולובשים צורה.

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ' 35

Important is the premise that a life unexamined is not worth living, yet it is just as vital to realize that life without  a commitment to what is greater than life is not worth living.

A.J. Heschel, Children and Youth, in The Insecurity Of Freedom. FSG, p. 47-48

הערת - הארת קינג מתוך הכלא

לדאבון הלב, זוהי עובדה היסטורית שקבוצות  מעודפות, מוותרות על זכויות היתר שלהן מרצונן, רק לעיתים רחוקות. ייתכן ויחידים יראו את האור המוסרי וייותרו מרצון על עמדה בלתי צודקת, אך כפי שריינולד נייבור הזכיר לנו, קבוצות נוטות להיות יותר בלתי מוסריות מיחידים.

מרטין לות'ר קינג גוניור, "מכתב מהכלא בבירמינגטון" (1963)  ב "מדוע אין אנו יכולים לחכות" (אנג'), הוצאת סיגנט, עמ' 80, התרגום שלי - ג'ף

Lamentably, it is a historic fact that privleged groups seldom give up their privleges voluntarily. Individuals may see the moral light and voluntarily give up their immoral posture; but, as Reinhold Niebuhr has reminded us, groups tend to be more immoral than individuals.

Martin Luther King, Jr., Letter from Birmingham Jail (1963) in Why We Can't Wait, Signet Books, p 80

"התודעה החילונית יוצרת מרחב של חופש שמאפשר לנו לשוב אל השבת, אבל לא אל השבת של הכפייה אלא לשבת החופשית."

הרב שג"ר, במאמר בספר "חי באמת" - חמישה מאמרים מבית 'שיח יצחק' בתורת ר' נחמן מברסלב., עמ' 34. אני מודע ל"סכנה" הקיימת בהבאת ציטוטים בכלל והבאת ציטוטים חלקיים מחוץ להקשרם.  ישנן כמה סיבות שבגללן הרשיתי לעצמי להביא את הציטוט הנ"ל, כשייתכן וההצדקה הראשית לכך היא שממילא דברי הרב שג"ר מחייבים עיון, והמטרה כאן היא לגרות למחשבה ולעיון.  זוהי,לענ"ד, אחת מנקודות הדמיון הקיימות  בין הרב שג"ר לבין השל.

Man's true fulfillment cannot be reached by the isolated individual and his true good depends on communion with, and participation in, that which transcends him.

A.J. Heschel, Religion in a Free Society, in The Insecurity of Freedom, FS&G,  p. 16