"לאדם השחור ישנן תרעומות כבושות ותסכולים סמויים ועליו לשחררם. על כן תנו לו לצעוד; תנו לו להתקבץ סביב בניין העירייה כדי להתפלל, תנו לו לצאת לנסיעות החירות - ונסו להבין מדוע עליו לעשות כן. אם רגשותיו הכבושים לא ישוחררו בדרכים לא אלימות הם יחפשו ביטוי באמצעות אלימות; אין זה איום זוהי עובדה היסטורית. על כן לא אמרתי לאנשים: התפטרו מהתמרמרותכם. ניסיתי לומר, במקום זאת שההתמרמרות הנורמלית והבריאה הזאת יכולה להינתב לפתח יצירתי של פעולה ישירה לא אלימה. וכעת גישת זאת מכונה קיצונית.
בתחילה, התאכזבתי מכך, שסיווגו אותי כקיצוני. ככל ששקלתי בדבר, בהמשך, לאט לאט שאבתי מידה של שביעות רצון מהכינוי הזה. האם ישו לא היה קיצוני לאהבה ?....האם הנביא עמוס לא היה קיצוני לצדק ?...ואברהם לינקולן...ות'ומס ג'פרסון.... אם כן, השאלה איננה האם נהיה או לא נהיה קיצוניים, אלא איזה סוג של קיצוניים נהיה. האם נהיה קיצוניים לשנאה או לאהבה ? האם נהיה קיצוניים לשמירה על מצב של אי צדק או למען הרחבת הצדק ?"
מרטין לות'ר קינג גוניור, "מכתב מהכלא בבירמינגטון" (1963) ב "מדוע אין אנו יכולים לחכות" (אנג'), הוצאת סיגנט, עמ' 88, התרגום שלי - ג'ף
This is the agony of history: bigotry, the failure to respect each other's commitment, each other's faith. We must insist upon loyalty to the unique and holy treasures of our own tradition and at the same time acknowledge that in this aeon religious diversity may be the providence of God.
A.J.Heschel, The Ecumenical Movement, in The Insecurity Of Freedom, FSG, p. 181
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה