האם נכון להתעקש על כך שיש להבין את מילות המקרא אך ורק לפי הוראתן המילולית ? לעתים קרובות דומה שכוונת הנביאים לא הייתה שיבינו אותם באופן מסוים או ברמה אחת, אלא באופנים רבים וברמות אחדות; הכול בהתאם למצב שבו אנו נמצאים. ואם זו אכן הייתה מטרתם, אסור שנצמצם את הבנתנו למשמעות אחת בלבד.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 144. וראו ל. ויטגנשטיין, "חקירות פילוסופיות", תרגום עדנה אולמן־מרגלית, הוצאת ספרים ע"ש מאגנס, בין השאר סעיפים 23, 27 בעמ' 46 -47

Is it correct to insist that Biblical words must be understood exclusively according to one literal meaning ?  It often seems as if the intention of the prophets was to be understood not in one way, on one level, but in many ways, on many levels, according to the situation in which we find ourselves. And if such was their intention, we must not restrict our understanding to one meaning.

A.J.Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 179. See L Wittgenstein, Philosophical Investigations, sections 23, 27 among others, Basil Blackwell & Mott Ltd, pp 11e- 13e

אין דרך טובה יותר לשגות בהבנת ההתגלות מאשר להבין את הנאמר באופן מילולי, לדמות שאלוהים ניהל עם הנביאים שיחות חוץ בטלפון. אך רובנו נכנעים לשיגיונות מעין אלה ושוכחים שאבי כל חטא בעניין השאלות המוחלטות הוא חוסר המעוף הפרשני, שגורר קריאה שאינה חורגת מפשט הפסוק.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 144. בין השאר, לא מצאתי זכר לביטוי "חוסר המעוף הפרשני" במקור באנגלית להלן אם כי אולי השל היה חותם על התרגום הזה ?

The surest way of misunderstanding revelation is to take it literally, to imagine that God spoke to the prophet on a long-distance telephone. Yet most of us succumb to such fancy, forgetting that the cardinal sin in thinking about ultimate issues is literal mindedness. The error of literal mindedness is in assuming that things and words have only one meaning.

A.J.Heschel, God in Search of Man, FSG, pp. 178 -179

נפלא עולמנו ורב שגב. אך בלי דבר אלוהים לא היה עולם, לא היה פלא ולא היה שגב.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'146

Sublime, magnificent is the world. Yet if it were not for His word, there would be no world, no sublimity and no magnificence.

A.J.Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 181

על התגלות

יש עובדות רוחניות שבשום פנים ואופן אי־אפשר לתת להן ביטוי מילולי, עובדות שנמצאות לחלוטין מחוץ לטווח הדמיון וההגדרה.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  149

Revelation is a mystery for which reason has no concepts.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p.  189

ההתגלות היא תעלומה, ואין לתבונה קטגוריות ההולמות אותה.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  152

אלו דברים לחג מתן תורה תשפ"ד

לזכר הנופלים ובתפילה לשובם המהיר של החטופות והחטופים

We must not try to read chapters in the Bible dealing with the event at Sinai as if they were texts in systematic theology. Its intention is to celebrate the mystery, to introduce us to it rather than to penetrate or explain it. As a report about revelation the Bible itself is a midrash.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 185

"אסור לנו לקרוא את פרקי התורה שבהם מתואר  מעמד הר סיני כאילו היה מדובר בטקסטים של תיאולוגיה שיטתית. כל כוונתם לחגוג את המסתורין, להציג אותו בפנינו ולא לחדור לתוכו או לתת לו פשר. כעדות להתגלות המדרש עצמו הוא מדרש."

א.י. השל , אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 149

"חג שמח"

   ג'ף

We are concerned with the problem of man because he is a being afflicted with contradictions and perplexities, because he is not completely a part of his environment. A good horse, properly cared for, lives as a part of his habitat and is unencumbered by problems. In sharp contrast, man is a problem intrinsically and under all circumstances. To be human is to be a problem, and the problem expresses itself in anguish, in the mental suffering of man.

A.J. Heschel. Who is Man ? Stanford U Press, p 3

"לפי שיטת רבי עקיבא, התורה היא הכלי שבו נברא העולם. רצונך לעמוד על מהותה, השתדל להשיג את העולם על פי התורה, ולא את התורה על פי העולם. אין אתה עומד על לשון התורה על פי דרכי לשונם של בני אדם, ועל אחת כמה וכמה שבהשגת מתן תורה, החזיון המופלא מכל מופלא, שאין לו דמיון במאורעות שעל פני האדמה"

.....

"התורה כתובה ועומדת בשמים. יש גבוה מעל גבוה, תורה על גבי תורה. רואה רבי עקיבא את התורה מתוך אספקלריה של מעלה, מתוך התייחסות התורה אל הקדוש ברוך הוא, מתוך  סמיכות גומלים של התורה ונותן התורה, כי גם מתן תורה לישראל צורך גבוה הוא."

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ'  920

"רבי עקיבא סובר 'כשאמר משה את התורה בשמים היה', ברם בבית מדרשו של רבי ישמעאל אמרו: 'וכי היאך אפשר לו לאדם לעלות למרום'. לפי רבי עקיבא, 'שהרכין הקדוש ב"ה שמים התחתונים ושמי השמים העליונים על ראש ההר, וירד הכבוד על הר סיני...כאדם שהוא מציע את הכר על ראש המטה, וכאדם שהוא מדבר מעך גבי הכר'. כנגד זה אמר רבי יוסי בן חלפתא: 'מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום'. יש אומרים שהקדוש ב"ה התעסק בקבורתו של משה, ורבי ישמעאל סובר שמשה קבר את עצמו, כלומר: נכנס במערה ושם מת."

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ'  921

"במשנתו של רבי עקיבא אין מקום להבחנה היסטורית, להבדלה שבין מוקדם ומאוחר. מתן תורה - למעלה מן הזמן, ואפשר גם למעלה מן המקום: 'כשאמר משה את התורה בשמים היה'." 

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ'  921 <כאן מפנה השל הערת שוליים  מס' 9 על אתר לספר ראשון [ תמ"ה ] עמ' 94 ועוד נגיע לזה ב"נ

ההשקפה השלטת בתורת העיקרים, שכל התורה משה אמר מפי הקודש, ש'תורה מן השמים' משמע ש'כל התורה כולה מן  השמים', והאומר שבר אחד משה אמר מפי עצמו הרי זה כופר, יצאה מבית מדרשו של רבי עקיבא. ברם בבית מדרשו של רבי ישמעאל התנגדו לזה.

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ'  921

שני מובנים לאימרה 'תורה מן השמים'. במובן הראשון הלשון 'מן השמים' רמז לקול אלהים ששמעו בני ישראל מן השמים, כמו שכתבו: 'מן השמים דברתי עמכם' ( שמות כ, כב ) , ' מן השמים השמיעך את קולן' ( דברים ד, לו) . אותו הקול לא השמיע אלא עשרת הדיברות בלבד. בהתאם לזה סובר רבי ישמעאל 'תורה מן השמים' משמע עשרת הדיברות.

....

כנגד זה רבי עקיבא, שהורה שבשעה שאמר משה את התורה בשמים היה, האמין כנראה שמשה רבינו הוריד את כל התורה מן השמים. 'תורה מן השמים' משמעותה כל התורה ולא רק עשרת הדיברות.

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ'  921

מיסודות האמונה, ששתי תורות ניתנו לישראל, אחת בכתב ואחת בעל פה. אלא שגם בהבנת היסוד הזה נשתמרו שתי שיטות: שיטת ההפלגה ושיטת הצמצום. לפי שיטת ההפלגה, משה קיבל את התורה בסיני עם כל פירושיה, כללותיה, פרטיה ודקדוקיה, לרבות הדברים שנאמרו על ידי חכמים שבאו אחריו. לפי שיטת הצמצום, פירושי המצוות ודרך קיומן נאמרו בסיני, ברם הרבה פרטי הלכות ודקדוקים הם דברים שפירשו או תיקנו חכמי תורה שבעל פה.

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ'  925