דיבור שלא מתוך נחת אלא מתוך לחץ גורם לסכסוך פנימי של האדם עם עצמו ועם סביבתו, כך שממילא לא יהיה בו חן והוא לא יתיישב על לב השומעים, כיוון שאין בו שכנוע פנימי של האדם המדבר עצמו. שכנוע כזה נוצר לא מכוח האגו אלא מכוח ההתאמה לממשות עצמה.
הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א), מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 22
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה