בעיני רבי נחמן, השלום הפנימי - יכולתו של האדם להיות מפוייס עם חייו - מקביל לשלום החברתי העולמי, הנתפס בעיניו כמאופיין ברחמים ובחמלה. כשישנה יראה מפני אלוקים, ממילא כל החשבונות הקטנים מתנדפים מול נקודת האינסוף המתגלה בזמן העכשווי. העלאת הפחדים השונים לשרשם מביאה לכך שכל הפחדים ייטמעו ויתמוססו, וההתנהלות האנושית לא תהיה מונעת מדחפים ומפחדים נמוכים היוצרים תחרות, קנאה, שנאה ונקמנות, אלא משורש הפחד - העמידה בפני אינסופיותו של הבורא - שהיא גם המודעות העמוקה לסופיות ולמוגבלות האנושית. יראה זו מתבטאת בפחד מעשיית עוול, ברתיעה מהחטא במובן העמוק, האינסופי שלו; מכל מיני החמצות עמוקות, מאי-היענות לזולת, מהפניית עורף. אני מאמין שאין גורם חיצוני היכול לבטל את הניצוץ האלוקי הטמון בנו, והשאלה היא אם יש בנו העוז, הכוח הפנימי, ההתגברות על עצמנו, הנדרשים כדי לאחוז בנקודה זו ולתת לה את ביטויה המלא. אין כאן חשיבה פילוסופית מופשטת או תרגיל אינטלקטואלי, אלא תובנה הנוגעת בחיינו על כל צעד ושעל. אם היא נותרת רק בתחום השכלי, אין בה ערך.
הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א), מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 165
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה