במובן זה אפשר לתאר את זעקתו של הנביא כזעקת הפרקליט או לוחם הצדק, המשמש כפה לאלו שאין להם הכוח להגיש את התלונה שלהם עצמם. אכן, פועלם המרכזי של הנביאים היה ההתערבות, תוכחה על עוולות שנגרמו לאנשים אחרים, דחיפת אפם לענינים שנראו לכאורה לא מעניינם ולא באחריותם. אדם שקול הוא זה הנותן את דעתו לעסקיו שלו, הנמנע מלהתקרב לשאלות שאינן כרוכות באינטרסים שלו, בייחוד כאשר לא הסמיכו אותו להיכנס לרשות אחרים. ואילו הנביאים ? להם לא ניתן שום מנדט מהאלמנות ומהיתומים להגיש את תלונתם.

א.י. השל, Religion and Race "דת וגזע", בספר "אלוהים מאמין באדם", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, בתרגום ובעריכת דרור בונדי, עמ' 37