משמעות השבת היא לחגוג ולהלל את הזמן , ואיננו לפאר ולפרסם את המרחב. אנו חיים שישה ימים בשבוע תחת רודנותם  של ה'דברים' שבמרחב; בשבת אנו מנסים לכוון עצמנו לקראת קדושת הזמן. ביום זה אנו נקראים ליצור זיקה עם הנצח שבזמן, לסור מתוצאות הבריאה, ולפנות אל סוד הבריאה. לעבור מעולם הבריאה אל בריאת העולם.

א. י. השל, השבת, ידיעות אחרונות / ספרי חמד, תרגם א. אבן - חן, 29-30

The meaning of the Sabbath is to celebrate time rather than space. Six days a week we live under the tyranny of things of space; on the Sabbath we try to become attuned to holiness in time. It is a day on which we are called upon to share in what is eternal in time, to turn from the results of creation to the mystery of creation; from the world of creation to the creation of the world.

A.J. Heschel, the Sabbath, 10

 

הדת לא נועדה לאירועים מיוחדים כגון לידה , נישואין ומוות. הדת מבקשת ללמד אותנו ששום פעולה אינה שבלונית, שכל רגע ורגע הוא אירוע מיוחד.

אנו מגיעים לפסגה הגבוהה ביותר של חיי הרוח לאו דווקא ברגעים נדירים של אקסטזה. הפסגה הגבוהה ביותר נמצאת במקום שבו אנו ניצבים, וניתן להעפיל אליה באמצעות מעשים יום-יומיים. במעשים של ידידות ובשמירת כשרות מדי יום ביומו תיתכן קדושה נשגבת לא פחות מאשר באמירת תפילה של יום כיפור.

מעשים של יום-יום ומאמץ מתמיד למול את ערלת לבנו, הם - ולא מעשי גדולה נדירים - הקובעים את אופיינו. ההתמדה היא המקדשת. היהדות היא נסיון לכפוף את החיים כולם לתפארתה של משמעות מוחלטת, לייחס את ריבוי מעשינו הפזורים אל האל האחד. באמצעות קצבם התמידי של תפילות, דפוסי התנהגות,  תזכורות ושמחות לומד האדם שלא לוותר על גדולתו.

א.י. השל, א-לוהים מבקש את האדם, מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, 302-303

Religion is not made for extraordinary  occasions, such as birth, marriage and death. Religion is trying to teach us that no act is trite, every moment is an extraordinary occasion.

The highest peak of spiritual living is not necessarily reached in rare moments of ecstasy;  the highest peak lies wherever we are and may be ascended in a common deed. There can be as sublime a holiness in performing friendsip, in observing dietary laws day by day, as in uttering  a prayer on the Day of Atonement.

It is not by the rare act of greatness that character is determined, but by everyday actions, by a constant effort to rend our callousness. It is constancy that sanctifies. Judaism is an attempt to place all of life under the glory of ultimate significance, to relate all scattered actions to the One. Through the constant rhythm of prayers, disciplines, reminders, joys, man is taught not to forfeit his grandeur.

A.J.Heschel, God in Search of Man, 384

 

לעיתים קרובות הלב הוא קול בודד הקורא בשווקים ההומים של החיים. יכול אדם להתגנדר באידיאלים נשגבים אך להתנהג כחמור, 'הנושא זהב אך מלחך חרולים'. בעייתה של הנשמה היא כיצד לחיות חיי אצילות בסביבה של חיות; כיצד לשדל ולהרגיל  את הלשון והחושים להתנהג בהתאם לתובנותיה של הנשמה.

שלמות החיים אינה עניינו של הלב בלבד. היא מעידה על יותר מאשר מודעות לחוק המוסרי. עלינו לגונן על ההיכל הפנימי ביותר מן המוצבים החיצוניים ביותר. הדת אינה זהה לרוחניות; למעשיו של אדם  בקיומו הפיזי הקונקרטי יש  נגיעה ישירה לא-לוהות. הרוחניות היא המטרה של האדם, אך לא האמצעי. בעולם הזה מופקת מוזיקה בכלים חומריים. אשר ליהודי, המצוות הן הכלים שמהם אנו מפיקים את הקדושה. לו האדם היה רק רוח, אזי יכולה הייתה העבודה שבלב להיות דרך בלעדית לבוא במגע עם הקדוש ברוך הוא. אך האדם מורכב מגוף ונשמה, ומטרתו לחיות כך ש'לבבו ובשרו ירננו יחדיו לא-לוהים חיים'.

א. י. השל , א-לוהים מחפש את האדם, מאגנס, ת' עזן מאיר- לוי, 235 - 236

The heart is often a lonely voice in the marketplace of living. Man may entertain lofty ideals and behave like the ass that, as the saying goes, 'carries gold and eats thistles'. The problem of the soul is how to live nobly in an  animal enviorment; how to persuade and train the tongue and senses to behave in agreement with the insights of the soul.

The integrity of life is not exclusively a thing of the heart; it implies more than consciousness of the moral law. The innermost chamber must be guarded at the uttermost outposts. Religion is not the same as spiritualism; what man does in his  concrete, physical existence is directly relevant to the divine. Spirituality is the goal, not the way of man. In this world music is played on physical instruments, and to the Jew the mitsvot are the instruments on which the holy is carried out. If man were only mind, worship in thought  would be the form in which to commune with God. But man is body and soul, and his goal is so to live that both 'his heart and his flesh sing to the living God'.

A.J. Heschel. God in Search of Man, 297

 

כשם שאנשים שניחנו בראייה  על - טבעית יכולים לחזות את העתיד, כך לומד האדם הדתי לחוש את ההווה. וזהו בהחלט הישג כביר, שכן ההווה הוא הנוכחות הא-לוהית. לדברים יש עבר ועתיד, אך רק א-לוהים הוא ההווה והנוכחות הצרופים.

א.י. השל , א-לוהים מבקש את האדם, מאגנס, ת' עזן מאיר-לוי, 114

Just as clairvoyants may see the future, the religious man comes to sense the present moment. And this is an extreme achievement. For the present is the presence of God. Things have a past and a future, but only God is pure presence.

A.J. Heschel, God in search of Man, 142

 

להיות יהודי זו טרדה גמורה.

א.י. השל , א-לוהים מבקש את האדם, מאגנס, ת' עזן מאיר-לוי,333

It is utterly inconvenient to be a Jew.

A,J, Heschel, God in Search of Man, 424

 

מה משותף לנו ולאנשי המקרא ? החרדות והשמחות של החיים; תחושת הפליאה וההתנגדות לאותה תחושה; המודעות לקיומו של א-לוהים שנמצא בהסתר פנים, והרגעים שבהם אנו כמהים לפלס נתיב אליו.

האל החי - זוהי מחשבתה המרכזית של היהדות. זוהי נקודת הראות  שממנה נשקפות כל יתר הסוגיות.

א. י.השל, א-לוהים מבקש את האדם, מאגנס, תרגום עזן מאיר - לוי, , עמ' 21

What do we and the people of the Bible have in common ? The anxieties and joys of living; the sense of wonder and the resistance to it; the awareness of the hiding God and moments of longing to find a way to Him.

The central thought of Judaism is the living God. It is the perspective from which all other issues are seen.

A.J.Heschel, God in Search of Man, 25-26

 

שני עניינים היו נושאי התאווה של אנשי רומא: הלחם והקירקס. אולם, אין חיי האדם מתמלאים על ידי הלחם והקירקס לבדם. מי יוכל ללמד את האדם כיצד להשתוקק, בכל לבבו ובכל נפשו לרוחניות שביום מקודש ?

א.י.השל , השבת (תרגום אבן חן) 38 (הערת השוליים למקור המשפט הראשון הושמטה)

Two things the people of Rome anxiously desired - bread and circus games. But man does not live by bread and circus games alone. Who will teach him how to desire anxiously the spirit of a sacred day ?

A.J. Heschel. the Sabbath. 18

(the footnote as to the source for the 1st sentence above - is omitted from the quote)