אירועים רבים התרחשו מאז אותו היום שבו יצאה קבוצת עבדים מעורפלת ממצרים. אימפריות קמו , מלחמות זעזעו את העולם כולו, האנושות הייתה עדה לכיבושים ולתגליות, למהפכות, לאסונות כבדים ולהצלחות מזהירות. מהו, אם כן, הטעם לחגוג בימינו את יציאת בני ישראל ממצרים ? מדוע ראוי אירוע זה לזיכרון יותר מאשר המהפכה הצרפתית ?

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 162 בשינוי אחד שלי - ג'ף

Much has happened since the day on which an obscure group of slaves went out of Egypt. Empires came into being; wars were fought that shook the world; conquests, discoveries, revolutions, catastrophies and triumphs. Why should the exodus still be celebrated ? Why should it be more memorable than the French Revolution ?

A.J. Heschel, God in Search of Man. FSG, p 203

אחד המאפיינים המובהקים של הכתיבה המקראית הוא כנותה הבלתי מתפשרת. אין נביא מושלם, ואין גיבור שלא דבק בו רבב. כבוד ה' מתגלה מתוך ענן, והגאולה נקנית במחיר של גלות. אין בגישתו של המקרא שלמות, מתקתקות או סנטימנטליות.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 213

An outstanding mark of Biblical writing is its ruthless honesty. None of the prophets is pictured as faultless, none of the heroes is impeccable. The Glory is enveloped in a cloud, and redemption is attained at the price of exile. There is neither perfection nor sweetness nor sentimentality in the Bible's approach.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 268

 

הארועים שכוננו את דת ישראל, אותן נקודות מסוימות בזמן שבהן אלוהים ואדם פגשו זה את זה, בסיסיים להיהדות לא פחות מאשר נצחיותם של הצדק האלוהי והחסד האלוהי, או מאשר האמת הכללית בדבר זיקתם ההדדית של אלוהים ואדם בכל עת. הקביעה שיציאת מצרים היא רק סמל, ושהנקודה המהותית היא רעיון החירות הכללי המגולם בסיפור, פירושה הפניית עורף גמורה ללב לבה של האמונה היהודית.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 160

The events from which the religion of Israel is derived, the particular moments in time in which God and man met are as fundamental to Judaism as the eternity of Divine justice and compassion and the general truth that God and man stand at all times in relation to each other. To maintain that the exodus from Egypt is a symbol only, that the essential point is the general idea of liberty which the story signifies is to disregard the heart of Jewish faith.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 201

 

תרומתם הגדולה של הנביאים לאנושות היתה גילויו של רוע האדישות. אדם עשוי להיות הגון ומרושע, אדוק ושקוע בחטא. הנביא הוא בו אנוש הסובל מפגיעות שנעשו לאחרים. התרחש פשע היכן שהתרחש - והנביא חש כאילו היה הוא עצמו קורבן וטרף לרוע. מילות הזעם של הנביא גועות בבכי. חמתו של אלוהים קינה היא. כל הנבואה הרי היא הצהרה אחת גדולה: אלוהים אינו אדיש לרוע ! הוא אכפתי ללא הרף, הוא נפגע אישית ממה שאדם עושה לאדם. הוא אלוהי הפאתוס.

א.י. השל, דת וגזע, בספר "אלוהים מאמין באדם", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, בתרגום ובעריכת דרור בונדי, עמ' 37 - 38

The prophets' great contribution to humanity was the discovery of the evil of indifference. One may be decnt and sinister, pious and sinful.

The prophet is a person who suffers the harm done to others. Wherever a crime is committed, it is as if the prophet were the victim and the prey. The prophet's angry words cry. The wrath of God is a lamentation. All prophecy is one great exclamation: God is not indifferent to evil ! He is always concerned, He is  personally affected by what man does to man. He is a God of pathos.

A.J. Heschel, Religion and Race, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 92

 

יש רוע שרוב רובנו מעלימים ממנו עין ואף אשמים בו: אדישות כלפי הרוע. אנו נותרים ניטרליים, אובייקטיביים, ואיננו מונעים בקלות מן העוולות  שנעשות לאנשים אחרים. אדישות לרוע חתרנית היא יותר מן הרוע עצמו; היא אוניברסלית יותר, מידבקת יותר, מסוכנת יותר. כהצדקה שקטה, היא מאפשרת את התפרצות הרוע; היוצא מן הכלל נהיה לכלל, ועקב כך מתקבל על הכלל.

א.י. השל, דת וגזע, בספר "אלוהים מאמין באדם", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, בתרגום ובעריכת דרור בונדי, עמ' 37

There is an evil which most of us condone and are even guilty of: indifference to evil. We remain neutral, impartial, and not easily moved by the wrongs done unto other people. Indifference to evil is more insidious than evil itself; it is more universal, more contagious,  more dangerous. A silent justification, it makes possible an evil erupting as an exception becoming the rule and being in turn accepted.

A.J. Heschel, Religion and Race, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 92

לרבי לוי יצחק מברדיטשוב נודע, שהנערות המעריכות את המצות עובדות מן הבוקר  עד שעה מאוחרת בלילה עבודת פרך. מיד קרא בבית המדרש באזני קהל עדתו: "שונאי ישראל מעלילים עלינו, שאנו אופים את המצות בדם נוצרים - לא, בדם ישראל אופים אנו אותן !"

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 213

לאלו מבינינו (לרבות אותי)  הזקוקים בימים אלו של ניקיונות וההכנות לסדר ל"קצת פרופורציות" - אני מבקש לקרוא את דברי הרבי יצחק לוי בהקשר שלנו  - כקריאה שכזו - לשמור על פרופורציות !!

חג כשר ושמח !!

 

אמר רבי משה לייב:

אין מידה ואין כוח באדם שנבראו לבטלה. וגם כל המידות המגונות מתעלות לעבודת השם. כך, למשל, הגיאות: כשהיא מתעלה היא נהפכת לגאון הלב בדרכי השם. אבל מפני מה נבראה האפיקורסות ? גם היא יש לה התעלות בפעולת העזרה. כי אם בא אליך אדם ודורש ממך עזרה, אל תסתפק בדבר-שפתיים ואל תאמר לו: השלך על השם יהבך, אלא עליך לפעול, כאילו אין אלוהים, ובכל העולם אין מי שיוכל לעזור לאדם זה, אלא אתה בלבד.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 300

Rabbi Moshe Leib said:

"There is no quality and there is no power of man that was created to no purpose. And even base and corrupt qualities can be uplifted to serve God. When, for example, haughty self-assurance is uplifted it changes into a high assurance in the ways of God. But to what end can the denial of God have been created ? This too can be uplifted through deeds of charity. For if someone comes to you and asks your help, you shall not turn him off with pious words saying:'Have faith and take your troubles to God!' You shall act as if there were no God, as if there were only one person in all the world who could help this man - only yourself."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books, (one vol.ed. 1991, book 2) p. 89