הניגון של מעשים עדינים, הלחן של נשמה אצילית נרקם ברקמת המוסיקה בת הנצחים אשר אלוהים בעצמו הלחינה.

א.י. השל , פיקוח נשמה, מתוך אלוהים מאמין האדם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, ובעריכת דרור בונדי, עמ' 58

The music of refined actions, the melody of a noble soul, is woven into the tapestry of eternal music which God himself composed.

A.J.Heschel, Pikuach Neshama, in MG&SA, FSG, p 62

 

לבו של ירא שמים ער לגבוה שבשפל, לרוחני שבחומרי, לנשגב שברגיל ושכיח. אין הוא מכוון להסיג גבול הקודש, לחדור לפנים מן הקלעים ולשלוח יד בגנזי נסתרות. להטים , מאגיה - תועבה הן לו. חילוף הדברים: הוא רוצה להשתעבד, להיות נחדר ונפעל על ידי הנשגב. כמיהתו היא להיות תמים דעים ותמים מעשים עם האלוהים.

א.י.השל, "יראת שמים", מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר,הספר בתרגום ועריכת דרור בונדי,עמ' 306 מאמר זה נכתב במקור ע"י השל בעברית

The pious man is alive to what is solemn in the simple, to what is sublime in the sensuous, but he is not aiming to penetrate into the sacred. Rather, he is striving to be himself, penetrated and actuated by the sacred, eager to yield to its force, to identify himself with every trend in the world which is toward the divine....Piety is the realization and verification of the transcendent in human life.

A.J.Heschel, An Analysis of Piety, in Moral Grandeur &Spiritual Audacity, FSG, pp 309- 310

 

כשרבי משה לייב מסאסוב היה רואה אדם סובל יסורים, בנפש או בגוף, היה משתתף עמו בצערו עד שהיסורים נעשו שלו. כשתמה עליו איש אחד על יכלתו להשתתף בתמידות בצער אחרים, אמר: " מה פירוש להשתתף ? הרי יסורי שלי הם, ואיך אוכל שלא לסבלם ?"

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 297

Whenever the rabbi of Sasov saw anyone's suffering either of spirit or of body, he shared it so earnestly that the other's suffering became his own. Once someone expressed his astonishment at this capacity to share in  another's troubles.

"What  do you mean 'share?' said the rabbi. "It is my own sorrow; how can I help but suffer it ?"

from M. Buber, Tales of the Hasidim, Later Masters, Schocken Books, p 86

 

כתוב: "ואנשי קודש תהיון לי".

פירש הרבי מקוצק: "היו לי קדושים קדושה א נ ו ש י ת."

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 437

It is written: "And ye shall be holy unto Me."

The Rabbi of Kotzk explained: "Ye shall be holy unto me, but as men, ye shall be humanly holy unto me."

from M. Buber, Tales of the Hasidim, Later Masters, Schocken Books, p. 281

 

רבי מנדל אמר פעם בפני קהל ועדה:

כלום מה אני מבקש מכם ! איני מבקש אלא שלושה דברים: שלא תהיו פוזלים מתוך עצמכם, ולא תהיו פוזלים לתוך זולתכם ולא תהא כוונתכם לעצמכם.

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 438

Rabbi Mendel of Kotzk once said to his congregation :

"What do I ask of you ? Only three things : Not to look furtively outside yourselves, not to look furtively into others, and not to have yourselves in mind."

from M. Buber, Tales of the Hasidim, Later Masters, Schocken Books, p 282-283

 

אמר רבי בונם:

חכמינו אמרו: " בקש שלום במקומך". אל תבקשו את השלום בשום מקום אלא כל אחד בקרב עצמו. כתוב: "אין שלום בעצמי מפני חטאתי". כשהקים אדם שלום בתוך עצמו, מסוגל הוא להקימו בכל העולם."

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 433

Rabbi Bunam taught :

"Our sages say: 'Seek peace in your own place.' You cannot find peace anywhere save in your own self. In the psalm we read: ' There is no peace in my bones because of my sin.' When a man has made peace within himself, he will be able to make peace in the whole world."

from M. Buber, Tales of the Hasidim, Later Masters, Schocken Books, p 264

 

מדברי רבי שמחה בונם מפשיסחה

פעם אחת אמר רבי בונם:

כמה מקנא אני בקצב, שבערב שבת הוא מחלק כל היום את הבשר וקודם שהחשיך היום הוא מתייגע לגבות את הכסף, והנה הוא שומע שקוראים לקבלת שבת, והוא נחפז בכל כוחו הביתה לקדש, והוא מתאנח ואומר: "ברוך השם שנתן לנו את השבת למנוחה !". הלוואי ויכולתי לטעום כמותו את טעם השבת !

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 411

Rabbi Bunam  once said :

"How I envy the butcher who weighs out meat for the sabbath all day Friday, and before evening goes from house to house to collect his money. And then he hears the call that the sabbath is being welcomed in the House of Prayer and he runs there as fast as his legs will carry him, so that he too can welcome the sabbath, and hurries home to pronounce the blessing, and sighs and says: ' Praise be to God who has given us the sabbath as a day of rest.'

"Oh, if I could only savor the sabbath as he does !"

from M. Buber, Tales of the Hasidim, Later Masters, Schocken Books, p 253