כל אדם ומרכז נפשו, נקודת הפגישה של כל מאוויו ודאגותיו. חייב אדם לברר לעצמו: מהי הבעיה המדאיגה אותי ביותר ? מהו העניין הקרוב ללבי ביותר ? כל הוגה ובעייתו המרכזית. הצעד המכריע במחשבה הוא בחירת הבעיה, זו הקובעת את מאמץ המחשבה, את שביל העיון. העניין שאני מתאבק בו כל ימי חיי, הוא עודף המציאות על ההשגה, יתרון ההווייה מן החויה, עודף המבע על ההשגה, יתר הלב מן הלשון, מותר האמונה על עיקרי האמונה.
אין כוח ההשגה הולם את המציאות, ואין בידי מושגי ההכרה לתפוס את אמת ההווייה. מצב זה קיים כל פעם שאנו עומדים בפני עניין פ נ י ם א ל פ נ י ם.
הוא הדין בכל הנוגע לאומה ולאמונה.
א. י. השל בשיחה (השלישית) עם א"ח אלחנני, ב"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פ פלאי, הוצאת אוניפרס, עמ' 56
The delicate balance of mystery and meaning, of reverence and action, has been perilously upset. Our knowledge has been flattened. We see the world in one dimension and treat all problems on the same level. From the fact that we have learned how to replace the kerosene lamp, we have deduced that we can replace the mystery of existence. We may be able to experiment with mice and still be unable to experiment with prayer.
A.J. Heschel, Depth Theology, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 123
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה