"כך עברו השנים, עוזיהו התעצם מכאן וירבעם מכאן. לקראת אמצע המאה השמינית לפנה"ס כבר היו שני המלכים מחוזקים בממלכתם ללא עוררין. וכך, עם עוצמת המנצחים החלו לשכוח את מידתם, וגבהות לבם החלה לנסוק לשמים. מתחת לתפאורת היופי התפתחו מערכות מושחתות של אנשי שררה וכוח הרודים באלימות באנשים חסרי הגנה וקשרים. כמו בשרשרת מזון של אוכלים ונאכלים התנהלה העיר. הציפוי החיצוני היה מוזהב אך החלודה החלה לנגוס בשכבות הפנימיות. הדור החדש שגדל כבר לתוך מערכת העושר הזו לא ידע אחרת. קשרים אינטימיים של אנשים בעלי עמדות מפתח בכלכלה המקומית עם עתירי השפעה בשלטון המקומי, יצרו טבעת הדוקה של ניכור ורמיסת כל מי שחי מתחתם. הטבעת הזו היתה הדוקה מספיק כדי להסתיר את האלימות ואת השחיתות מעיניו של המלך החי בתודעת נצח על כיסאו."
יואל בן נון ובנימין לאו, ישעיהו כציפורים עפות, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, עמ' 46
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה