יש רמת קיום שבה אדם אינו יכול לחשוב עוד במונחים של צרכים וסיפוקים המרוכזים בעצמו, שבה הבעיה שאי אפשר להשתיקה היא: מי צריך אותי ? מי צריך את המין האנושי ? כיצד אדם מקשר את עצמו למקור של משמעות מוחלטת ?
א.י.השל, To Grow in Wisdom, מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 149
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה