מי ייחשב אדם חופשי ? האדם החופשי אינו תמיד זה שפעולותיו כפופות לרצונו, שכן הרצון אינו ישות מבודדת, אחרונה. החלטות הרצון מותנות על ידיד כוחות העומדים מעבר לתחום השפעתו. גם מי שהנו מי שהוא רוצה להיות אינו חופשי, שכן גם רצונו של אדם להיות כך או כך תותנה על ידי גורמים שמחוצה לו. האם יש לראות במי שעושה את הטוב לשמו אדם חופשי ? אך כיצד ניתן לעשות את הטוב לשמו ?
כיצד, אם כן, תיתכן חירות אישית ? טבעה היא בגדר תעלומה,* והמגוון המרשים של עדויות מצטברות לטובת הדטרמיניזם מקשה עלינו מאוד להאמין בחירות. ברם בלי אמונה זו אין משמעות לחיים מוסריים. אם לא נתייחס אל החירות ברצינות, לא נוכל להתייחס אל האנושות ברצינות.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 323 * בהערת השוליים כאן מפנה השל ל"וויליאם ג'יימס" ול"ניקולאי הרטמן"

Who is to be regarded as free ? Free is not always he whose actions are dominated by his own will, since the will is not an ultimate and isolated entity but rather determined in its motivations by forces which are beyond its control. Nor is he free who is what he wants to be, since what a person wants to be is ocviously determined by factors outside him. Is he who does good for its own sake to be considered free ? But how is it possible to do good for its own sake ?

How then is personal freedom possible ? Its nature is a mystery,* and the formidable array if cumulative evidence for determinism makes it very difficult for us to believe in freedom. And yet, without such a belief there is no meaning left to the moral life. Without taking freedom seriously, it is impossible to take humanity seriously.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, pp. 409 -410 * In a footnote here Heschel refers to William James and to Nicolai Hartmann