החוויה הדתית, על פי השל, היא יותר ממודעות לאלוהים; החוויה הדתית היא מודעות לאלוהים שמודע לאדם. זהו לבה של תיאולוגיית־העומק ההשליאנית: ברגע הדתי, אומר השל, אני חווה את עצמי נחווה על ידי אלוהים.

מיכה גודמן בפתח דבר ל"אלוהים מאמין באדם"הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, עמ' 16. אני מודע לכך שתאולוגיה, תהא אשר תהא, איננה "כוס התה" של מרביתנו הישראלים. נדמה לי שאליבא דהשל, בדומה לאצל הרב מנחם פרומן, תאולוגיה דומה לפיזיקה גרעינית, היא משפיעה עלינו גם אם איננו מודעים לכך ו/או מבינים בכך דבר. אשמח להערותיכם בנושא.