|
|
|||||
  
|
|
המאמין לא יברא לו אל בצלמו של האדם, וגם לא יגדיר אותו במושגיו של האדם. האדם מחפש לו מקום בתוך רצון עליון. הקדוש ברוך הוא מקומו של אדם, ואין אדם מוצא את מקומו אלא בו. נע ונד אדם בארץ, ואין לו מנוחה עד שמוצא את מקומו. אמונה חיפוש היא, הכשרת הנפש לצימאון. 'צָמְאָה נַפְשִׁי, לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה, פְּנֵי אֱלֹהִים' [ תהילים מב,ג ]
א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 91 -92
"הבעיה המטרידה את הרבי מקוצק היא היחיד - לא הציבור. באדם שולטים השקר, העדר האימיתיוּת, התבניות הקונבנציונליות. עבור מצבו הירוד של האדם סבורה קוצק אין דרכו של בעל שם טוב מועיל. האויב הגדול ביותר של האדם הוא האגואיזם, והנשק היחידי שבעזרתו ניתן להילחם בזה הוא הפחד, ובתקיפות. חייבים להטיל מורא, לעורר שאט נפש כלפי כל מה שמסולף. בין כך ובין כך, אי אפשר להציל את ההמונים, על כן חייבים להציל מניין של יהודים."
א. י. השל, קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום דניאל רייזר ואיתיאל הררי, ערך דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 11
מה הניע אותי ללמוד את הנביאים ? בסביבה האקדמית בה ביליתי את שנות לימודי כסטודנט, הפילוסופיה הפכה מבודדת, ישות השקועה בתוך עצמה ומכורה לתאוות ליבה, המעודדת חשדנות תחת אהבת החכמה. התשובות שניתנו התעלמו מחדלונה של הרגישות האנושית. מן האתגר העצום נוכח האדישות למצב בו ההבחנה בין טוב ורע הפכה חסרת משמעות, נוכח מצב בו ליבו של האדם הפך קהה לאסונות ומוכן להרחיק את האמת. הוּבלתי, על כן, להכרה שמספר תנאים ובכללם המניעים והדאגות ששלטו בדרך החשיבה שלנו הוכחו כהרסניים לשורשי האחריות האנושית וכמוֹעלים בתשתית הנעלה של הסולידריוּת האנוֹשית.
א. י. השל, הנביאים, עמ' XVIII (אנג') בתרגום עינת רמון, מצוטט על ידה ב"עבודה זרה וסנוורי הנאורות בהגות אברהם יהושע השל", דעת 71 , עמ' 109; רמון תמצתה חלק מדברי השל - השוו למקור
What drove me to study the prophets ?
In the academic enviornment in which I spent my student years philosophy had become an isolated, self-subsisting, self-indulgent entity, a Ding an sich, encouraging suspicion instead of love of wisdom. The answers offered were unrelated to the problems, indifferent to the travail of a person who became aware of man's suspended sensitivity in the face of stupendous challenge, indifferent to a situation in which good and evil became irrelevant, in which man became increasingly callous to catastrophe and ready to suspend the principle of truth. I was slowly led to the realization that some of the terms, motivations and concerns which dominate our thinking may prove destructive of the roots of human responsibility and treasonable to the ultimate ground of human solidarity.
A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p XVIII
There is much that philosophy could learn from the Bible. To the philosopher the idea of the good is the most exalted idea. But to the Bible the idea of the good is penultimate; it cannot exist without the holy. The good is the base, the holy is the summit. Things created in six days He considered good , the seventh day He made holy.
A J Heschel, The Sabbath, Shambhala Publications Inc. p. 69
רבות יכולה ללמוד הפילוסופיה מן המקרא. בעיני הפילוסוף, ה'טוב' הוא המושג הנעלה ביותר. אולם, מושג ה'טוב' איננו עומד בפיסגת סולם הערכים המקראי, משום שה'טוב' אינו יכול להתקיים ללא ה'קדוש'. ה'טוב' הוא הבסיס, ואילו ה'קדוש' הוא הפיסגה. את הדברים שנבראו בששת הימים הראשונים ראה אלוהים כ'טובים'; את היום השביעי הוא 'קידש'.
א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 107
"ניתן לטעון כי קריאותיו של השל לעם היהודי לשוב אל האגדה ואל ההלכה היהודית, וקריאתו לכלל האנושות - לשוב לערכי התנ"ך, הן בבחינת מענה ומזור לאתגר האלילי שאימתו, לדעת השל, מעמידה את המשכיות האנושות והעולם כולו בסימן שאלה."
עינת רמון, "עבודה זרה וסנוורי הנאורות בהגות אברהם יהושע השל", דעת 71 תשע"א, עמ' 106
"ההוגה והרב ( החסידי ואחר כך הליברלי) אברהם יהושע השל ( 1907 - 1972 ), ראה ב'נאורות' המודרנית הונאה של האנושות ובגידה באלוהות, ובתרבות המערבית המודרנית - תרבות הנוהה אחר עבודה זרה.*"
* ע' בשארה ( עורך ) , הנאורות: פרוייקט שלא נשלם ? שש מסות על נאורות ומודרניזם, תל אביב תשנ"ז. על פולמוסו של השל עם שפינוזה ומנדלסון כנציגי הנאורות שזלזלה א־פריורי בערכו האינטלקטואלי של המקרא ראו א' י' השל, אלוהים מבקש את האדם: פילוסופיה של היהדות, תרגם מאנגלית עזן מאיר לוי, ירושלים 1955, עמ' 254 - 255.
עינת רמון, עבודה זרה וסנוורי הנאורות בהגות אברהם יהושע השל, דעת 71 תשע"א, עמ' 105
"פרופ' השל הוא מן הדמויות הבודדות של הדור, המחפש להחזיר לאיש ישראל את ה ח ו ו י ה הדתית, אשר במרכזים רבים ומטעמים שונים נסתלפה דרכה. חיפוש זה כורח הוא לידיעת טעם קיומנו ויעודנו בדור שאירעו לו שלושה דברים העומדים ברומו של העיון: השואה, המדינה ושידוד המערכות - שהם גופי תורה ובני־אדם תוהים בהם. 'לפעמים מרגישים כאילו נסוכה עלינו רוח תרדמה, ותהי לנו חזות הכל כדברי הספר החתום. בני־אדם נותנים דופי בכל ואומרים: אין בבנין הארץ כל גדולה ופלא. כל המפרש את תולדות ישראל על פי הפשט עושה אותן פלסתר. מבחינה מעשית, על פי השכל וההגיון, לא היתה תקוה לשאיפת הציונים. השאיפה הציונית לא היתה אלא אגדה או חלום, ולדעת אנשי־השכל - אין למדים מן האגדה, ודברי חלומות לא מעלין ולא מורידין...אלא מה שלא יעשה השכל יעשה החזון.'"
דברים מתוך השיחה הראשונה של א. י. השל עם א"ח אלחנני, ב"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל", הוצאת מוסד אברהם יהושע השל , הוצאת 'אוניפרס' בעריכת פנחס פלאי משנת 1975, עמ' 28 והשוו לגרסת הדברים על פי העריכה החדשה של עמיחי חסון ואמונה אלון ב"אדם מהלך בעולם" בעמ' 20-19
מנקודת המבט של הרציונליסט, אין זה סביר כי לישות עליונה, מוחלטת ואינסופית יהיה אכפת שאני מניח תפילין כל יום. אמנם מוזר להאמין שאלוהים צריך לדאוג שמא אדם מסוים יאכל חמץ או מצה במשך תקופה מסוימת של השנה. ואולם פרדוקס זה - שלאלוהים אינסופי אכפת באופן אינטימי מאדם סופי וממעשיו הסופיים; ששום דבר אינו נדוש או זניח בעיני אלוהים - הוא לב לבה של האמונה הנבואית.
א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום דרור בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 171
9/6/20
