"[רבי ישמעאל ] מתעמק בסוד חיבור התורה ומגלה טעמים וכוונות בדרכי ביטויה. 'גיברה תורה כלשון בני אדם', 'כינה הכתוב', 'דרך ארץ דיברה תורה', ועוד. ביסוד ההשקפה הזאת מונחת ההנחה שהצורה מאוחרת לתוכן, ושאין לשון התורה אלא כלי שרת, טפלה לתכלית. מתן תורה צורך הדיוט, והתכלית ללמד צורה לישראל. 'משמיעים את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע'. תוכן וצורה שתי רשויות הם. יש דברים בתורה שתוכנם לפי דעת המקום, אבל לשונם לשון משה."

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ'  919