תהא זו פעולה חסרת תוחלת לחקור את משמעותה של המסויקה אך להינזר מהאזנה למוסיקה. חסר תוחלת באותה מידה לחקור את המחשבה היהודית מעמדה של ריחוק עצמי, ניתוק. המחשבה היהודית מתגלה בחיים היהודיים. זוהי דרכו של הקיום הדתי. אין אנו חוקרים את אורח החיים היהודי ורק לאחר מכן מחליטים אם לאמצו. עלינו לקבל על מנת שנוכל לחקור. בראשית עומדת ההתחייבות, ההודאה העילאית.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, עמ 224, תרגום עזן מאיר-לוי.

ספק בעיני אם המילה "הודאה" קולעת למשמעות acquiesence. השל מדבר כאן על עקרון היסוד של נעשה ונשמע ובאנגלית כנראה נכול לכנות מה שעומד ביסוד עקרון זה כacquiesence. בעברית ייתכן ואין מילה אחת שמבטאת את העקרון הנ"ל, אולי "קבלה" או "הכפפה" או "הכנעה" או "השלמה" - ג'ף . 

It would be futile , for example, to explore the meaning of music and abstain from listening to music. It would be just as futile to explore the Jewish thought from a distance, in self -detachment. Jewish thought is disclosed in Jewish living. This, therefore is the way of religious existence. We do not explore first and decide afterwards whether to accept the Jewish way of living. We must accept in order to explore. At the beginning is the commitment, the supreme acquiesence.

A.J. Heschel. God in Search of Man, FSG, p 282