יראת-שמים אינה עומדת רק על פעלים בודדים, על עשיות ארעיות, על הוצאת מחשבה טובה מכוח אל הפועל בזמן מן הזמנים. כמו כן אין היא מוגבלת לשכבה יחידה של הנפש. היא למעלה מגדר ההבדל שבין שכל ורגש, שבין רצון למעשה. עם שהיא באה לידי גילוי במידות והליכות בודדות, בפעולות והוויות פרטיות, כדבקות והערצה, ענווה ואהבת-חסד, זהירות ושאיפה לשרת, כוחה המקורי מונח בשכבת נפש עמוקה יותר מחוג הגילויים האלה. ענין בלתי פוסק היא, נר-תמיד בלב, מעמד פנימי מתמיד של האדם ומלואו. כרוח חרישית באויר כן היא נושבת בכל מעשיו של האדם, בכל מחשבותיו ואמרי פיו. כיוון חיים היא הנחשף ונפלש בכל סגולות-אופי, בכל בחינות-מעשה של האדם.
א.י. השל, יראת שמים, ספר השנה ליהודי אמריקה, הוצאת ההסתדרות העברית באמריקה, תש"ב ( המאמר פורסם בעברית תחת השם ד"ר אברהם השל).
Piety does not consist in isolated acts, in sporadic, ephemeral experiences, nor is it limited to a single stratum of the soul. Although it manifests itself in particular acts, it is beyond the distinctions between intellect and emotion, will and action. Its source seems to lie deeper than the reach of reason and to range wider than consciousness. While it reveals itself in single attitudes such as devotion, reverence, or the desire to serve, its essential forces lie in a stratum of the soul far deeper than the orbit of any of these. It is something unremitting, persistent, unchanging in the soul, a perpetual inner attitude of the whole man. Like a breeze in the atmosphere, it runs as a drift through all deeds, utterances and thoughts; it is a tenor of life betraying itself in each trait of character, each mode of action.
A.J. Heschel, An Analysis of Piety, in MGSA, p 307
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה