רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שבת, 19 במרץ 2011

סיפור לפורים: השל "מתחפש" לסנטה קלאוס



חיפשתי משהו "פורימי" משל השל. הספור שלהלן הוא , לעת עתה, מה שמצאתי, אם כי אינני יודע למקם אותו מבחינת זמן ביחס לפורים ממש ( הוא ארע מרץ 1965 )
אחרי שעזבו את התהלוכה [ המפורסמת לסלמה שבה נראה השל צועד יחד עם מרטין לות'ר קינג ואחרים במחאה נגד הגזענות בדרום ארה"ב -ג.ג ] השל, קלמן ודיוויס, ניגשו לשדה התעופה במונטוגמרי. הם הגיעו לשם מאוחר, רעבים ועייפים ועצרו במזנון לאכול משהו. ההומור של השל ניטרל מצב לא נעים. האשה מאחורי הדלפק היתה חצופה ולא הסתירה את איבתה כלפיהם. היא הסתכלה  בהשל לבן הזקן ואמרה: "בחיי, אמא שלי תמיד אמרה שיש סנטה קלאוס ולא האמנתי לה... עד עכשיו". השל חייך. האנשים ביקשו משהו לאכול והיא השיבה : "אין כלום". הם ביקשו לחם והיא ענתה שאין. השל המשיך לחייך.
בקול שקט ובמבטא ידישי, שאל השל בעדינות: "האם יכול להיות שיש קצת מים במטבח ?" היא השיבה שיש. "האם יכול להיות שבמקרר יש כמה ביצים ?" שאל השל. "אכן כן" אמרה. "אם תקחי את ביצים ותרתיחי אותם במים זה יהיה בסדר גמור" הציע השל.
"ולמה שאעשה כן  ?" , העירה .
"למה שתעשי כן ? אחרי הכל עשיתי לך טובה"
"איזו טובה עשית לי, יא באבא ?"
"הוכחתי לך שיש סנטה קלאוס" ענה השל.
היא פרצה בצחוק וניגשה להכין להם ארוחה קלה.

מתוך הכרך השני לביוגרפיה של השל, " רדיקל רוחני, אברהם יהושע השל באמריקה ", פרי עטו של אדוואד קפלן, בהוצ' אוניברסיטת ייל, עמ' 224 תרגום (חופשי) שלי - ג'ף


After they left the [Selma] march, Heschel , Kelman and Davis went to the Montgomery airport, arriving quite late, hungry, and tense, and stopped at the snack bar to get something to eat. There Heschel's sense of humor and courage defused a nasty situation. The woman behind the counter was surly and rude, and she did nothing to hide her dislike of them. She looked at the  white-bearded Heschel and said sarcastically, 'Well I'll be damned. My mother always told me there was a Santa Claus, and I didn't  believe her...until now !' Heschel merely smiled. The men asked for food. She said there was none. They asked for bread. She said there was none. Heschel kept smiling.
Gently he asked her, with his soft voice and Yiddish accent. 'Is it possible that in the kitchen there might be some water ?' She admitted there was. 'Is it possible that in the refigerator you might find a couple of eggs ?' She thought it possible. 'Well, if you take the eggs, and boil them in the water, that would be just fine.'

 
She glowered at him, 'And why should I?'
'Why should you? Well, after all, I did you  a favor.'
'What favor did you ever do me ?'
'I proved there was a Santa Claus.'
She burst out laughing and went to make them some dinner.

Edward K. Kaplan, 'Spiritual Radical, Abraham Joshua Heschel in America', Yale U. Press, p 224 ( 2nd vol. of  Heschel Bio )

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה