קשה לו לירא שמים לשכוח שנמצא הוא במחיצתו של אלהים, שקרוב וצפוף הוא אליו בכל אתר ואתר, בכל עידן ועידן. כל מה שעושה מתקיים לנוכח עיניו, באין הבדל אם מְשווה אותו לנגד עיניו תמיד או מפליג את דעתו לעניין אחר. בכל דבריו מוקף הוא בחסד האלוהי, כשם שהגוף מוקף במרחב הגדול. ידיעה רמה ומרוממת זו קרובה לו כדפיקת לבו בקרבו, עתים עמוקה ורוגעת, עתים מפעימה ומשכרת. מציאותו הנהדרה של אלוהים עומדת לפניו כמנוחה ודממה, כגבורה והוד, כשלום אין-סוף, כמקור לא אכזב לעזרה, ברחמים בלי מצרים, כשער פתוח ומחכה לתפילה.

א.י. השל, "יראת שמים",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, עמ' 307

The pious man is possessed by his awareness of the presence and the nearness of God. Everywhere and at all times he lives in His sight, whether he remains always heedful of His proximity or not. He feels emnraced by God's mercy as by a vast encircling space. Awareness of God is as close to him as the throbbing of his own heart, often deep and calm, but at times overwhelming, intoxicating, setting the soul afire. The momentous reality of God stands there as peace, power, and endless tranquility, as an inexhaustible source of help, as boundless compassion, as an open gate awaiting prayer.

A.J.Heschel, An Analysis of Piety, in Moral Grandeur &Spiritual Audacity, FSG, p.310