על פי אגדה עתיקה, האור שנברא בראשית הבריאה לה היה כאור השמש, הירח והכוכבים. האור של היום הראשון היה מסוג שעשוי היה לאפשר לאדם לראות במבט אחד את העולם כולו, מסוף העולם ועד סופו. הואיל והאדם לא נמצא ראוי לברכת אור זו, גנז אלוהים את האור; אך בעולם הבא יתגלה מלוא תפארתו המקורית בפני הצדיקים. ניצוץ מהאור מגיע אל צדיקים ואנשי מעשה ביום השביעי וזו הנשמה היתרה.

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 120 . בהערת שוליים בסוף הפסקה הנ"ל מפנה  השל ל: רבי אהרון שמואל בן משה שלום מקרמניץ (נפטר 1616 ) נשמת אדם פייטרקוב תרי"א , עמ' 24.

According to an ancient legend, the light created at the very beginning of creation was not the same as the light emitted by the sun, the moon and the stars. The light of the first day was of a sort that would have enabled man to see the world at a glance from one end to the other. Since man was unworthy to enjoy the blessing of such light, God concealed it; but in the world to come it will appear to the pious in all its pristine glory. Something of that light rests upon saints and men of righteous deeds on the seventh day, and that light is called the additional soul.

A.J.Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p 88. In a footnote to the above paragraph

Heschel cites: Rabbi Aaron Samuel ben Moses Shalom of Kremnitz ( died 1616) Nishmat Adam. Pietrkow, 1911, p. 24