אמונה אינה נולדת מהאוויר. למחויבות דתית יש תנאים מקדימים: תחושת אסירות תודה ומבוכה, הכרה במשגה התועלתיות המוחלטת, הכרה בטבעה הדמוני של תחושת הריבונות השקרית של האדם, פתיחות בפני ההיסטוריה ובפני בעיות החברה, אכפתיות בנוגע למשמעות המוחלטת של הקיום, בנוגע לחשיבות הקריטית של הפנימיות, ומודעות למחויבותו המוחלטת של האדם לנתינת דין וחשבון לפני אלוהים.

א.י השל,  The values of Jewish education "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 275. בפסקה הנ"ל חסרה קטע המופיע להלן בגרסה האנגלית. אחר "מקדימים", בגרסה האנגלית מופיע : "פעולות שמתחרשות בתוך העומק של האדם, רגעים המחייבים גישוש אחר האמונה"

Faith does not come out of nothing. There are antecedents of religious commitment, acts that happen within the depth of the person, moments that necessitate groping for faith: the sense of wonder and mystery, reverence and radical amazement, the sense of indebtedness and embarrassment, the fallacy of absolute expedience, the demonic nature of man's false sense of sovereignty, openess to history, concern for ultimate meaning of existence, the vital importance of inwardness, the awareness of man's ultimate accountability before God.

A.J. Heschel, Idols in the Temples, in The Insecurity of Freedom, FS&G,p. 68